דיאר ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים.

אין מחלוקת, כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק").

עלי לציין, כי כבר נתתי פס"ד בעניינו של התובע מס' 1 שהינו בעלה של התובעת הנוכחית וכן בעניינו של התובע מס' 3 שהינו בנם הקטין של בני הזוג.

זוהי למעשה התובעת האחרונה בתיק זה ועם מתן פס"ד בעניינה, יש לסגור את התיק.

מדובר בתובעת ילידת 8.3.88, כיום בת 25 שנים ותשעה חודשים ובמועד תאונת הדרכים מיום 7.9.08 בת 20 שנה וחמישה חודשים.

כתוצאה מאירוע תאונת הדרכים, נפגעה התובעת בחלקי גוף שונים והחלה לסבול לטענתה מכאבי ראש עזים, מלווים בסחרחורות וכן הגבלה וכאבים באזורי גוף שונים.

התובעת טענה לתסמונת פוסט טראומטית עקב התאונה שהתבטאה בין השאר בנדודי שינה ובצורך בטיפול פסיכולוגי.

לאור תלונותיה מונה מומחה בתחום הפסיכיאטרי, פרופ' טיאנו מטעם ביהמ"ש בתחום הנפשי.

הנ"ל קבע בחוות דעתו מיום 1.11.12 בסעיף "סיכום":

"הריני קובע את נכותה הפסיכיאטרית של דיאר אורטל ל- 10% לפי סעיף 34א(2) למל"ל למשך 3 שנים מיום התאונה ו- 5% לצמיתות לפי סעיף 34(א)1-2 מותאם בגין התאונה נשוא חוות דעת זו. כמו כן טיפול פסיכותרפויטי למשך 20 פגישות נוספות בעלות ממוצעת של 350 ₪ לפגישה".

יודגש, כי לא הוצגו לי שאלות הבהרה שנשלחו לפרופ' טיאנו או כי מי מהצדדים חלק על חוות דעתו וביקש לחקור את פרופ' טיאנו בביהמ"ש.

משכך, חוות דעתו של מומחה בימ"ש יחד עם התרשמותי מעדותה הקצרה של התובעת שניתנה ביום 10.12.13 במסגרת קדם משפט מורחב ובמהלכה נשאלה התובעת מס' שאלות, הם שיהוו את הבסיס לחישוב הפיצויים בתיק זה.

ביחס לחוות דעת פרופסור טיאנו אבקש לציין מס' דברים:

א.בסעיף "דיון" – מדגיש המומחה את המסמכים הרפואיים המלמדים כי גם לפני אירוע התאונה מיום 7.9.08 סבלה התובעת מכאבי ראש.

עוד מצויין, כי בנובמבר 2008 אובחנה כסובלת מתסמונת דחק בתר חבלתית. הרופאה קבעה ע"ס הדיווח מצב שלאחר זעזוע מוח ותוך המלצה לטיפול פסיכולוגי.

בנובמבר 2001 – מסמך מסכם מפסיכולוג מטפל – הופנתה דרך קופ"ח לפסיכולוג אילן יונה אצלו טופלה ב- 12 פגישות. ניתן לסכם קיום כאבי ראש שהוחמרו לאחר התאונה והתעוררות של רצון להתגרש מבעלה שהתגבש בעיקר לאחר התאונה.

במסמך מינואר 2012 מצויין כי התאונה היוותה טריגר להרגשת הקשיים בזוגיות.

ב.בחוות דעתו מדגיש הרופא, כי בתקופה שמייד לאחר התאונה הופיעו אצל התובעת תסמיני חודרנות שבאו לידי ביטוי בהפרעות שינה, סיוטים אודות תאונות ופלשבקים מידי פעם במשך היום.

התובעת המשיכה לנהוג ברכב אולם היתה בחרדה כאשר ישבה ברכב בו מישהו אחר נוהג. הופיעו פחדים להישאר לבד עם הילדים, הופיעה עוררות יתר, בעיקר בתקופה שלאחר התאונה. אחד הביטויים של עוררות היתר היתה החמרה בתדירות ועוצמת כאבי הראש שהיו קיימים גם קודם והחמירו.